כיצד ניתן להתמודד עם ה"בזבוזים" בבניה?
את הבזבוז הנובע מטעויות ביצוע ושימוש בחומרים לקויים ניתן לצמצם על ידי שיפור מערכות הבקרה והפיקוח. הדברים לא כל כך פשוטים כשמדובר במניעת הבזבוזים הקשורים לתכן ההנדסי. בכיוון זה כמעט ולא נעשה, עד כה, דבר למרות שהערכה היא שכאן טמונים כ 50% מהחסכון הפוטנציאלי.
מאמר זה אינו מתייחס לתכנון האדריכלי שהינו במהותו תכנון המבוסס על יצירתיות, טעם אישי, רוח התקופה ותרבות מקומית, כך שאי אפשר לדבר כאן על "בזבוז". תכנון חדרי שינה בגודל 10x10 מ' או חיפוי חזיתות הבנין בלוחות זהב אינו בזבוז אם זה מה שהאדריכל מצא כמתאים והיזם אישר. לגבי התכנון ההנדסי המצב שונה. התכנון ההנדסי מסתמך על תאוריות מדעיות-הנדסיות וממצאים אובייקטיביים ולכן אמור להיות בעל אופי דטרמיניסטי. מבחינת התכנון ההנדסי כל סטיה מהפתרון האופטימלי הינה בגדר בזבוז.
הדרישה מהמתכנן ההנדסי הינה מאד פשוטה: נא לספק את הפתרון ההנדסי האופטימלי, וכשהקריטריון הבוחן הינו העלות, נא לספק את הפתרון שעלותו הינה המינימלית. מאחר והרכיבים ההנדסיים, בד"כ, סמויים מן העין אין זה משנה לדייר מה סוג הביסוס, או מה גודלם של העמודים והקורות, כל עוד הם מקיימים את היעד להם נועדו. אם כך, מדוע מהנדסים שונים מגיעים לפתרונות הנדסיים שונים (ושעלותם שונה) עבור בנינים זהים ? הרי הפתרון האופטימלי קיים, מדוע להציע פתרון אחר, שונה, תוך יצירת בזבוז ?
הסיבה אינה חוסר מקצועיותם של המהנדסים. הסיבה נעוצה בכך כי, באמצעים הנוכחיים, למהנדסים יש קושי באיתור חד-משמעי של חלופת התכנון האופטימלית. הקושי נובע מהמורכבות ההנדסית הרבה של מבנים הנדסיים, ומפאת ריבוי השיטות והחומרים שמציע השוק המסחרי. לשלד בנין פשוט, למשל למבנה קומות עם תקרות מבטון מזוין, יש עשרות אלפי חלופות תכן שונות, כולן תקניות וסבירות מבחינה הנדסית. אי אפשר לצפות ממהנדס שיתכנן במפורט כל אחת מהן כדי לברור מתוכן את האחת החסכונית ביותר – האופטימלית. גם אם המהנדס ירצה ללכת בדרך זו, לא סביר שיזם כל שהוא יהיה מוכן לממן בדיקה שכזו ו/או להמתין לסיומה.
בשיטת התכן המסורתית מהנדסים, על פי הניסיון והאינטואיציה המקצועית שלהם, בוחרים, בד"כ, ב 2-3 חלופות שלדעתם באות בחשבון וראויות לבדיקה, הם מנתחים ומחשבים אותן ובוחרים לבסוף את האחת הניראת להם ככדאית ביותר. האם החלופה שנבחרה היא אכן האופטימלית ? לאו דווקא ! יתכן והחלופה האופטימלית כלל לא נכללה בין 2-3 החלופות שנבדקו. גם הכנסת המחשוב לתהליכי התכנון לא פותר את הבעיה. המיחשוב מאפשר ניתוח וחישוב מדויק ומהיר, אך חסרונה של השיטה עדיין קיים - אין ודאות אוביקטיבית שאכן החלופה שנבחרה היא האופטימלית - שהרי אין אפשרות מעשית, גם באמצעות מחשוב, לבדוק את כל עשרות אלפי החלופות הסבירות האפשריות.
האתגר, אם כך, הוא בפיתוח ויישום כלים שיעזרו למהנדסים ל"קלוע" לחלופה האופטימלית ישירות ובוודאות, ללא בדיקות חוזרות והשקעה רבה של זמן ומשאבים. לאחרונה, עם התקדמות המחקר והתפתחות המהירה ביכולות החישוביות של מחשבים אישיים, נמצא לכך מענה כשפותחו תוכנות מחשב המסוגלות לבצע אופטימיזצית-מחיר אוטומטית רחבת טווח לרכיבי מבנים הנדסיים.
לסיכום, ניתן לומר שבזבוזים בתעשיית הבניה הן תופעה שכיחה, אפשר אפילו בלתי נמנעת, אך ניתן וצריך לצמצמה. במזעור בזבוזים הקשורים לתכנון ההנדסי טמון פוטנציאל הוזלה משמעותי של מחירי הדיור.
